ספרון חדש
מאת רפיק
שלוש קומות
לבניין ההתמכרות
כל ההכנסות
קודש
לעמותת "להתחיל להפסיק"
תרומה למימון
תהליכי שינוי הרגלים ציבוריים
"להתחיל להפסיק" עמותה רשומה (ע"ר)
פועלת לקידום
אתגרי הפסקות שימוש
וצמצום הרגלים מזיקים
באמצעות תכניות אינטרנטיות
סדנאות וליווי אישי
אנשים רבים אינם נכנסים לתהליך הפסקה
כי הם לא תופסים את עצמם כ"מכורים" ולכן לא שואפים "להיגמל".
לעומת זאת, אם מציעים להם יעד של "מינון שימוש"
שמגיעים אליו בתהליך הדרגתי שמשלב גם הוספת הרגלים מטיבים,
הם מסכימים להיכנס להפסקה שעשויה גם להוביל עד הפסקת שימוש מוחלטת. גמילה.
אנחנו בעמותת "להתחיל להפסיק" הצבננו לעצמנו חזון,
לאפשר לכל אחד שרוצה לצמצם את הרגליו המזיקים
וויד או אלכוהול, פורנו או סמארטפון ולעשות זאת ללא קשר למצבו הכלכלי.
בשנים הקרובות בכוונתנו ליצור עוד ועוד מרחבים ומסגרות להפסקות שימוש
לציבור הרחב, נשים, גברים, בני נוער, מילואימניקים, אנשים עם פוסט טראומה,
ולאפשר להם לקחת אתגרי צלילות לתקופות קצרות
בלי להתחייב על כלום מעבר לחוויה מתמשכת של סחיות.
ואם גם גמילה תגיע – מה טוב
מעניין אותך להיות חלק מהתנועה שלנו? להיות בין מתווי הדרך?
פעמים בשנה אנחנו נפגשים לקונגרס השראה חזון שבו לכל חבר יש קול בקביעת יעדי העמותה.
הצטרפו לקבוצת החברים של
עמותת "להתחיל להפסיק"
ע"י תרומה לנו 50 שקלים בחודש
ועד העמותה
כיף לי
החזון מאחורי האתגר הוא לאפשר לגבר לחוות רמת אנרגיה גבוהה יותר בכל הנוגע להתנהלות המינית שלך באמצעות שמירת הזרע, עם דגש על הנעת אנרגיה
זיו יהודה שמאי
אני בהודיה
כולנו רוצים לריב פחות ולעשות יותר אהבה, להיות מובנים ומוערכים, בואו לשמוע על 10 פעולות קטנות שביצוען זה הדבר הכי טוב בשביל הבית והמשפחה
רעות קריסטל
זו שליחות
לאכול לאט, שלוש ארוחות ללא נשנושים, לאכול רק בישיבה, לסגור מטבח בערב. כל החכמה של האכילה המודעת כבר קיימת, עכשיו צריך להחליט להתמסר
רועי אלשטיין
מצאתי דרך
21 יום של כתיבה אינטואיטיבית משוחררת מהרצון לערוך את הכתיבה, ומתן שליטה מוחלטת לתת המודע. מסע אינטימי של גילוי פנימי, של הכרות עמוקה עם עצמי
גלי רז
ודים סנייסקי
נתינה זה החיים
תהליך מיוחד, מתאים לגברים שרוצים להכיר טוב יותר את "האני הסטלן" שלהם. לכתוב חשבון נפש, ולצאת לנקיון קצר מועד שאחריו אפשר לחזור לשימוש מדוייק יותר.
יש מסגרת
מהם תרגולי היסוד המינימליים, שיעירו אתכם טוב יותר ליום החדש בלי לפסוח על אף קבוצת שרירים.
אורי דגן
רפיק: "הסחי שבנו לא מספיק מיומן להחזיק גמילה.
הוא כן יכול להחזיק הפסקה".
שימו לב לדבר מעניין: כשאנחנו מוסיפים הרגל מטיב – כמו ספורט או לימוד שפה חדשה – אנחנו מתחילים באופן הדרגתי, ולאט לאט רוכשים מיומנות בדבר החדש.
אז למה כשאנחנו רוצים להפסיק הרגל מזיק אנחנו חותכים אותו במכה אחת וקופצים ראש לתוך הגמילה?
הסחי שלנו לא מספיק מיומן.
הוא לא יודעת להחזיק את ההפסקה, ולכן כשבאים טריגרים אנחנו נופלים חזרה לשימוש.
ובגלל החשש מהמחיר שנשלם על הנפילה – רגשות אשמה ותחושה כישלון – אנחנו נמנעים מלצאת לדרך.
אבל האמת היא שאנחנו לא כישלון ולא צריכים להרגיש אשמה אלא רק להבין שחיתוך של הרגל היא הטכניקה הלא נכונה.
אנחנו כמו מישהו שהתחיל ללמוד ירייה בחץ וקשת וחשב שעל ההתחלה הוא יפגע בול.
ברור שתמיד יש פספוסים בהתחלה.
השיטה שלנו, "להתחיל להפסיק", היא טכניקה חדשה שמדברת על סדרה של הפסקות שהולכות ומתארכות, ולאט לאט להשתפר ביכולת להכיל את הלחץ או השעמום של המציאות הסחית (או כל כאב אחר שגורם לנו להשתמש).
בקיצור לטפח סחי ולא להרוג את הסטלן.
שלוש קומות בבניין ההתמכרות
פרק ראשון
יורדים למחסן
אם נדמה את ההתמכרות למבנה בין 3 קומות, אז קומה ראשונה היא קומת הקרקע הנמצאת מעל פני השטח והיא השימוש. העישון, השתיה, האכילה, האוננות;
מתחתיה קומת מינוס 1, מחסן ההדחקות של הכאב הנפשי;
ואז קומה מינוס 2 אליה אנחנו שואפים להגיע: "על אף שאינכם רואים את הקשר, השימוש בסם קשור לכאב הנפשי והכאב הנפשי מתחיל מהניתוק הרוחני."
מתחילים מקומת הקרקע, "אני בא בגלל תחושת תקיעות בעבודה, אני לא מאושר, לא מגשים את עצמי, לא קם בכיף בבוקר… היה לי כיף פעם, אני לא נהנה יותר"… הגבר תמיד יוסיף, "אני בסדר, אני מתפקד, אבל…" ואז יתחיל למנות את הבעיות: לא מתרגש מדברים כמו פעם, התמעטו לו החברים, הוא דוחה דברים, אין לו תחביבים. לכאורה השימוש הכפייתי לא פוגע לו בביצועים, אבל החיים האלה הבטיחו יותר.
בשיחה הראשונה אנחנו מסתובבים קצת בקומה של השימוש (כמה, מתי, למה), ואז מציעים: אם על פני השטח אתה לוחץ הרבה מידי על כפתור הסבבא, סימן שמתחת לפני השטח יש מצוקה. אז בוא נדליק את האור במחסן הפלונטרים ונסתובב בתוכו קצת. מה יש כאן? עם מה אתה לא רוצה להתמודד?
להתחיל להפסיק
כשאנשים נכנסים לתהליך של הפסקת וויד בשיטת "קליר-אפ", המלווה שואל אותם: לָמה אתה רוצה הפסקה?
לרוב התשובות יהיו מסיבות פרקטיות; מעטים ינמקו מסיבות רגשיות ועוד פחות יבואו מהרובד הרוחני.
הפרקטי זה משהו במציאות הגלויה: "אני משתעל יותר מידי", "אשתי כועסת עלי", "אני קם מטושטש".
הרגשי זה משהו נפשי: "יש לי עצבים", "יש לי חרדה", "אני צריך ריגושים".
המימד הרוחני קשור קושי קיומי: "החיים שלי סתמיים", "אני מרגיש חוסר משמעות", "רִיק".
פיזי-נפשי-רוחני הם שלושה ממדים ששזורים זה בזה, כמו שרשרת זהב קטנה דקה שהייתה במגירה והתבלגנה על עצמה, עכשיו כשאתה בא להתחיל לפתוח את הפלונטר, עליך לקחת פינצטה ולנסות לייצר מרווח, איכשהו להרפות את החוט העליון כך שמתחתיו ישתחרר עוד אחד…
שובו של המודחק
מצד אחד, למי יש כוח להתחיל לסדר את המחסן? עדיף להחזיק את הדלת בין הקומות סגורה ולנתק את עצמנו בעזרת כל טוב אייפונים, נסיעות לחו"ל, שאכטות והזמנות מוולט, אבל ריכוז עצמי אף פעם לא פתר לאף אחד את הבעיות; הדחקה, הכחשה, השלכה רק דוחים את המפגש עם הכאב.
אבל בסוף זה יקרה; לאורך הזמן המודחק בעצמו יסרב לָגלוּת שנכפתה עליו ויגרום לצרות. "שובו של המודחק" מככב בסרטי אימה, או עלילות בלש שבהם מה שלכאורה נקבר בעבר, חוזר להטריד את הגיבורים בהווה.
אתה מנסה להוריד משהו למטה למרתף, אבל הוא מנסה לחזור לסלון, אתה שם אותו בתוך קופסא, אבל הוא זז בפנים ועושה רעשים. המודחק בא למולך בחלומות, מתבטא בכל מיני פליטות פה, התנהגויות מוטעות, התקפות עצבים. הוא רוצה להתגלות כי הוא רוצה ריפוי.
כל הדרמות שלנו קשורות לחומר נפש שרוטט לנו בתוך הקופסאות במחסן.
ולמאבק בו יש מחיר כי זה מעייף לשמור על בדלת סגורה.
צרפו אותי לרשימת העדכונים
עולם שלם מלא תוכן של חיבור להוספת הרגלים מטיבים, הורדת הרגלים מזיקים, והחכמה של הקשר ביניהם
כנס פעימת הלב הראשון
מפגש חברי ותומכי עמותת "להתחיל להפסיק"
נפגש בפארק הירקון על הדשא
נציג את יעדי העמותה לשנת 2026
נתחלק לועדות, תוכן, שיווק, גיוס כספים