מאת רפיק

זהו הדימוי של המכור הישן: אדם מסכן זרוק על ספסל, בקבוק ערק מתגולל לידו והוא מדבר עם עצמו. כמו אנשים רבים באזורי השוליים שמכורים למשהו – סמים, אלכוהול, הימורים, מין ועוד – כנראה יש לו רקע של טראומה, ילדות קשה, מחלה… 

איפה הוא ואיפה אנחנו? אנחנו אזרחים נורמטיבים, שעברו ילדות רגילה, בלי שום טראומה דרמטית, עובדי היי-טק ותקשורת, אמנים, עובדי ממשלה, בעלי משפחות והורים. אנחנו אנשים מתפקדים שמשלמים את מיסיהם בזמן ועושים טסט לאוטו. כולה ג'וינט בסוף היום. ואז קצת מנצ'יז בעמידה. מה העניין?

לכל התמכרות ביבים יש גירסא נורמטיבית; הוא נפל בהירואין ואנחנו נעצרנו בג'וינט, הוא שותה וודקה מהבקבוק ברחוב ואנחנו בירה מכוס בפאב, במקום זנות פורנו, במקום קזינו – ווינר.
אם בכלל אנחנו בהתמכרות, אז בזאת הרכה, הקלה. שיש לה פירסומות בטלוויזיה.

זו הבעיה שלנו, המכורים החדשים, שאנחנו לא סובלים נורא. אנחנו סובלים קצת.
אנחנו יודעים שאנחנו מגזימים, אבל יש לנו סיבות, אני עובד קשה, צריך פיצוי סאטלה; לא טוב לי בזוגיות, צריכה נחמה בדרינק; אין לי סקס – נעשה פורנו; אין לי ריגושים, נגלול רילס; החיים קשים, נאכל גלידה בעמידה ישר מהקופסא באמצע הלילה.

בניגוד למכורים הקשים שהמוטיבציה שלהם לשינוי היא הסבל הרב שהם סובלים, לנו – המכורים החדשים – אין מוטיבציה חזקה.
ולכן כשאנחנו באים לבקש עזרה, איננו מבקשים שמישהו יגמול אותנו. אנחנו לא רוצים להפרד לעולמים מהכיף שלנו, אנחנו רק צריכים למנן.
למצוא את שביל הזהב בין USE לבין ABUSE.

וכאן נכנסת לתמונה שיטת קליר-אפ, היא עוזרת לך לצאת להפסקה קצרה, יזומה, לפגוש את הסחי, לדגום קצת צלילות, ואז להחליט איך ממשיכים.

השיטה שלנו היא קצת יותר ארוכה אבל מביאה אותך לשינוי הרגלי הצריכה בדרך רכה, ואוהבת וקשובה.